פסק-דין בתיק ת"א 13345-12-08

פתח דבר

בתיק המונח בפני הוגשה תביעת התובע, עורך דין במקצועו, לקבלת שכר טרחה בגין השירותים המשפטיים, שהעניק לנתבעת.

טענות התובע

בשנת 1996 פנתה הנתבעת לתובע לצורך התייעצות בכל הקשור לסכסוך, שהתגלע בין התובעת ובין בעלה. התובע נטל על עצמו את ייצוגה המשפטי של התובעת בכל הנוגע לסכסוך שבינה ובין בעלה.

החל משנת 1996 ועד לשנת 2004 העניק התובע לנתבעת שירותים משפטיים שונים וייצג אותה בהליכים משפטיים שבין הנתבעת ובין בעלה, לרבות ניהול משא ומתן עם בא כוחו של הבעל, שהבשיל לידי הסכם פשרה, אשר נחתם ביום 22.10.98, ולפיו העביר הבעל זכויות במקרקעין שונים. התובע טיפל בביצועו של הסכם הפשרה ובהסדרת רישום הזכויות באותם מקרקעין, שקיבלה הנתבעת עפ"י הסכם הפשרה, על שמה של הנתבעת.

כך גם ערך התובע עבור הנתבעת צוואה, עליה חתמה ביום 29.6.98.

בין הצדדים לא נערך הסכם שכ"ט. הנתבעת שילמה לתובע בשנת 1996 על חשבון שכר טרחתו סך של 1,710 ש"ח בצירוף מע"מ. סוכם ביניהם אז, כי שכרו הסופי של התובע ייקבע לפי תוצאות טיפולו המשפטי בענייניה של הנתבעת, והוא ישולם לאחר סיום הטיפול המשפטי.

עם סיום הטיפול המשפטי פנה התובע לנתבעת לצורך עריכת התחשבנות סופית בנוגע לשכר טרחתו של התובע. פניותיו של התובע נדחו  בטענות שונות. התובע אף פנה לנתבעת בשנת 2007 בדרישה בכתב לתשלום שכרו. הנתבעת התעלמה מפניה זו.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי שילמה לתובע את מלוא השכר המגיע לו בגין השירותים המשפטיים, שהעניק לה התובע, בסך כולל של 1,710 ש"ח בצירוף מע"מ. זאת בשעה שהנתבעת מודה בכל הפעולות, שלגביהן טוען התובע בכתב התביעה, כי ביצע עבור הנתבעת ובשמה.

הנתבעת טוענת, כי לאחר סיום הטיפול פנתה לתובע על מנת לברר, האם נותרה חייבת לו תשלום כלשהו בגין שכר טרחתו של התובע. הנתבעת נענתה בשלילה. התובע אמר לה, כי אינה חייבת לו דבר מעבר לסכום אותו שילמה כבר. ממילא מכחישה הנתבעת את כל טענותיו של התובע בנוגע לסיכום בדבר עריכת התחשבנות לאחר סיום הטיפול המשפטי. כך גם מכחישה הנתבעת את כל טענות התובע בדבר פניות מצידו לנתבעת לעריכת התחשבנות ולתשלום יתרת שכר טרחתו של התובע.

נראה, כי את עיקר יהבה תולה הנתבעת בטענת ההתיישנות , המפורטת על פני מחציתו של כתב ההגנה, שהגישה הנתבעת. הנתבעת טוענת, כי התובע החל לטפל בענייניה כבר בשנת 1996. הליכים אלו הסתיימו בהסכם פשרה עליו חתמו הצדדים ביום 22.10.98. אז הסתיים ייצוגה של הנתבעת על ידי התובע. באותו מועד התגבשה, וזאת לשיטתו של התובע, עילת התביעה שלו נגד הנתבעת. אז החל מירוץ ההתיישנות. התביעה הוגשה רק ביום 23.12.08, יותר משלוש שנים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

דיון והכרעה

נראה, כי שתים הן השאלות העיקריות, העומדות במרכז המחלוקת שבין הצדדים. האחת, מה היה הסיכום בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה לו יהיה זכאי התובע בגין הטיפול בענייניה המשפטיים של הנתבעת. האחרת, שאלת ההתיישנות, שההכרעה בה טעונה הכרעה בשאלת מועד סיומו של הטיפול המשפטי, שהעניק התובע לנתבעת.

טענת ההתיישנות

מתי נולדה עילת התביעה של התובע נגד הנתבעת? מתן תשובה לשאלה זו הכרחי לצורך הכרעה בשאלת ההתיישנות, משום שבמועד התגבשות עילת התביעה מתחיל מירוץ ההתיישנות ומניית תקופת ההתיישנות.

הנתבעת מודה (סעיף 13.ו. לכתב ההגנה), כי עוד ביום 15.12.03 שיגר התובע בשמה של הנתבעת מכתב למיש ששימש בא כוחו של הבעל, עו"ד דחבש. במכתב זה, אשר צורף כנספח ט4 לתצהיר עדותו של התובע. במכתב זה דורש התובע מעו"ד דחשב, כי יורה למרשו לסור למשרדו של התובע, על מנת לחתום על שטרי המכר לצורך השלמת רישום העברת הזכויות בנכסים השונים בהתאם להוראות הסכם הפשרה שנכרת בין התובעת ובעלה. כך גם מודה הנתבעת (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 24-25), כי "ביצוע פירוק השיתוף היה כרוך בהעברת בעלות הדירה וזה בוצע על ידי התובע בחודש מאי-יוני 2004". לא נטען, כי את הדברים ביצע התובע על דעת עצמו, וכי הנתבעת התנגדה לכך.

הנתבעת עצמה ראתה בפעולות אלו ובטיפולו של התובע ברישום הזכויות במקרקעין על שמה חלק מהטיפול בעניין הסכסוך שבינה ובין בעלה, אותו היה על התובע להשלים. בענין זה אמרה הנתבעת בעדותה בפני: "זה היה צפוי שהוא צריך להעביר את הדירות בטאבו, אחרת למה עשיתי את המשפט" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 20). עולה בבירור מהדברים, כי הנתבעת מודה, שהטיפול בהשלמת הרישום היה חלק בלתי נפרד מהטיפול בהליכים המשפטיים בין בני הזוג. גם מבחינתה של הנתבעת, לא היה מדובר בטיפול משפטי הנחלק לשני חלקים נפרדים העומדים כל אחד בפני עצמו.

אמנם בהמשך סתרה הנתבעת את עצמה ואמרה, כי עם סיום ההתדיינות בבית המשפט בשנת 1998, היה התובע צריך להפסיק את הטיפול בענייניה, וכי היא לא ביקשה מהתובע את המשך טיפולו ברישום העברת הזכויות (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 20-23). הכיצד מתיישבים הדברים עם דבריה הקודמים של הנתבעת?! לנתבעת הפתרונים! נראה שבסתירה זו יש כדי להשליך על מידת האמינות שניתן ליחס לגירסתה של הנתבעת בכל העניין כולו. על כל פנים, יש לקבל את טענת התובע, כי היה אמור, כחלק מהטיפול המשפטי, לסיים את ביצוע רישום העברת הזכויות. ממילא סיום טיפולו המשפטי של התובע בענייניה של הנתבעת היה בשנת 2004. כאמור לעיל, גירסה זו של התובע זוכה לתימוכין של ממש בעדותה של הנתבעת, שלמעשה מודה בטענת התובע בעניין זה, כמו גם ברוב טענותיו האחרות של התובע, כמפורט לעיל.

נראה, כי לנוכח טענתו של התובע, שהסיכום בינו ובין הנתבעת בנוגע לתשלום שכר הטרחה היה, שהתשלום יבוצע לאחר סיום הטיפול, הרי משנקבע שהטיפול המשפטי הסתיים  בשנת 2004, רק אז החל מירוץ ההתיישנות. ממילא יש לדחות את הטענה, כי התביעה - שהוגשה בשנת 2008 - התיישנה בטרם הוגשה, משום שבעת הגשת התביעה טרם חלף מועד ההתיישנות.

מהו השכר המגיע לתובע?

אין מחלוקת, כי הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם בכתב באשר לשכר טרחתו של התובע בגין הטיפול בענייניה של הנתבעת.

בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - החוק), נאמר:

"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".